צילום אנשים זרים ברחוב

כתב: גלעד בן שץ – מייסד ומדריך בכיר ב"מסגרת-מקום של צילום"

הסתובבות עם מצלמה ברחוב היא קרקע פורייה ליצירת פורטרטים מעניינים של אנשים זרים הנקרים בדרכינו. יש משהו בטבע האדם, בשוני והמגוון האנושי שפשוט מרתק אותנו הצלמים.

ישנן 2 גישות צילום שונות מאוד זו מזו להתמודדות עם צילום של אנשים זרים ברחוב:

  1. להיות נוכח/מורגש בזמן הצילום (לבקש רשות) – צילום דוקומנטרי עם ממד בין אישי.
  2. להיות נסתר/מרוחק בזמן הצילום (לא לבקש רשות) – צילום דוקומנטרי ללא ממד בין אישי.

הבחירה באחת הגישות קשורה בראש ובראשונה אלינו הצלמים, כלומר, לאופי שלנו. חלקינו מרגישים בנוח לגשת ולפנות לאדם זר ברחוב ע"מ לצלם אותו בעוד אחרים לא יעלו על דעתם אפשרות זו. מה שחשוב להבין הוא ש"ההתנהלות" של הצלם שונה בתכלית בין 2 הגישות וכפועל יוצא כך גם הנראות של התמונות. אין כאן עניין של טוב יותר או פחות.

כעת בואו נעמיק קצת בין הגישות השונות ונבין מה היתרונות והחסרונות של כל אחת:

צלם נוכח: כאן אנחנו "בעלי הבית" – קורים 3 דברים חשובים מאוד:

  • המצולם משתף פעולה ולכן ניתן למצוא לוקיישן מושלם לצילום עם תאורה איכותית ורקע מתאים (ממש לא חייבים לצלם במקום בו פניתי אל המצולם או שפגשתי אותו).
  • שיתוף הפעולה של המצולם מאפשר לנו להתרכז באור, בקומפוזיציה ובנתוני הצילום: אין לחץ-הכל בשליטה.
  • מרחק הצילום מתקצר, אנו רוצים ליצור קשר עם המצולם – תגידו שלום לעדשה הרחבה שלכם.

לגישה זו יש "חסרון" משמעותי אחד והוא שבירת האותנטיות של הצילום. עצם הפנייה אל המצולם וההעמדה שלו מול המצלמה מיד מכניסים את המצולם למצב של "דוגמן/ית", כלומר, הוא משחק תפקיד עכשיו מול המצלמה. החיסרון הזה יכול לרסק את התמונה, אחרי הכל, מי רוצה לצלם פורטרט שמשדר: "איזה יופי – מצלמים אותי". מה שיהפוך תמונה המצולמת בגישה זו לתמונה מצוינת היא זו שתשמור על האותנטיות של הרגע ושל המצולם כיוון שאנו רוצים לייצר אמירה אישית וכנה אודות האדם העומד מולנו.

חשוב לדעת: צילום בידיעת המצולם אינו אומר בהכרח שעכשיו המצולם "מדגמן עבור הצלם". בהחלט יש מקרים בהם המצולם ממשיך בענייניו מתוך ידיעה שהוא מצולם תוך הדדיות בין 2 הצדדים. לדוגמא: מוכר בשוק שהסכים שהצלם יצלם אותו. כאן אין לי כוונה "לגרור" את המצולם ללוקיישן אחר או לשנות את אווירת הצילום, ההדדיות ושיתוף הפעולה מאפשרים לצלם לצמצם את מרחק העבודה ולהיות חלק מהסיטואציה המצולמת תוך שמירה על אותנטיות הצילום.

חשוב להבין שיחסי צלם-מצולם קשורים באופן הדוק לתחושה שאנו הצלמים משדרים כלפי חוץ. זהו עניין מאוד אישי ומשתנה בין צלם לצלם, כמו גם אופן התקשורת שלנו עם המצולם. היו רגישים, דברו בגובה העיניים, היו כנים בכוונת הצילום, נהלו שיחת הכרות קצרה, תראו למצולם את התמונה שצלמתם – פתאום תראו איזה חיוך נסוך על פניו, שלחו את התמונה למייל המצולם במידה וזה יבקש ממכם. בקיצור – תשאירו חוויה חיובית (לפעמים אנו שוכחים שהרבה יותר קשה לעמוד מול המצלמה ולא מאחוריה…)

צלם נסתר: כאן כביכול החיים הרבה יותר פשוטים… הצלם יכול לעמוד בקרן רחוב או לשבת על ספסל ופשוט להקליק ולתפוס מגוון פורטרטים אקראיים שחולפים מול העדשה. זה באמת לא כ"כ מסובך אבל השאלה היא: "מה נשאר בסוף?" וכאן אין הכוונה לכמות אלא רק לאיכות. היתרון הגדול בגישה זו היא הניתוק של הצלם מהסיטואציה, חוסר הנוכחות שלו, היכולת לשמור על האותנטיות של הרחוב ולא להתערב בה. מאוד קל לצלם תמונות "סתמיות", כאלה ש"מדווחות" מה רואה המצלמה. התמונות הטובות הן אלה בהן יצליח הצלם ברגישות רבה לחבר נושא לרקע, לחבר או לנתק דמות מסיטואציה, ללכוד מחווה (ג'סטה) של המצולם או תפיסת רגע ייחודית. אלה כבר הופכים את הצילום בגישה זו למורכב יותר ומאתגר והוא מזמן פספוסים רבים לצד הצלחות מועטות. בנוסף לכל האמור לעיל, יש לקחת גם בחשבון את תחושת הצלם בזמן הצילום: כיוון שהצלם במקרה זה אינו פונה לבקשת אישור, הרי הוא נמצא חלק מהזמן בתחושה של "עוד רגע יתפסו אותי מצלם ללא רשות…" שזו באמת תחושה לא נעימה שאני מניח שרוב מי שצילום אי פעם ברחוב חווה אותה. כאן הפתרון הוא להשתמש בעדשות ארוכות מוקד שפיסית מרחיקות אתכם מהמצולם ובכך מצמצמות את האפשרות "להיתפס" או פשוט להצניע מאוד את הנוכחות שלכם בסביבה המצולמת ולא להתבלט.

כמה מילים לטובת מי שחווה קושי לפנות לאנשים זרים ברחוב: אתם חייבים להשתחרר מזה. הבחירה לצלם אך ורק אנשים שאתם מכירים היא טעות בסיסית שמגבילה בפניכם מגוון רחב מאוד של אפשרויות מרתקות לצילומי פורטרט. השתמשו במצלמה ככלי מגשר/מחבר בין אנשים ולא ככלי מאיים. איך? פשוט דברו עם האנשים, תהיו עצמכם, תציגו את עצמכם, היו כנים ובעיקר כבדו את האדם הנמצא מולכם. תופתעו לגלות שהרבה אנשים זרים ישמחו לשתף אתכם פעולה ובהחלט יהיו גם כאלה שלא (אותם אנחנו מניחים לנפשם ולא "גונבים" תמונה מאחורי גבם).

נקודה למחשבה: מיהו אותו אדם שאפגוש באופן אקראי ברחוב ואני ארגיש רצון עז לצלם אותו? מישהו שנראה "כמוני"? כנראה שלא… אנחנו מחפשים את הזר, השונה, הלא מוכר. יש משהו מאוד מסקרן בצילום של אדם השונה מהפרופיל האישי שלנו – מכאן נובע גם הקושי ביצירת הקשר הראשוני.

אז מה עדיף/מה כדאי – באיזה גישה צילומית לנקוט? התשובה פשוטה: גם וגם. על הצלם להכיר ולשלוט ב-2 הטכניקות השונות ולקבל החלטה עניינית בהתאם לסיטואציה המצולמת.

חשוב לציין: המושג 'רחוב'/'צילום רחוב' אינו מתייחס לרחוב בלבד אלא לכל סיטואציה צילומית בה לצלם אין שליטה על האור או על המתרחש.

לא אוכל לסיים בלי להביא את עיקריי "חוק הגנת הפרטיות" בפניכם. לאמור לעיל הנו תמצית החוק ואני כמובן אינני עורך דין:

  • במקום פרטי (רשות היחיד) אסור לצלם ללא אישור.
  • במקום ציבורי ניתן לצלם כל אדם לשימוש אישי.
  • בצילום למטרת רווח או פרסום יש לקבל אישור (אפשר בע"פ – עדיף בכתב)
  • צילום קטינים מתחת לגיל 18 – חובה אישור הורה.
  • פגיעה בפרטיות הינה פרסום תמונה ברבים בנסיבות שעשויות להשפיל או לבזות את המצולם.

יש לך שאלה? נשמח לדבר!

צרו קשר בטלפון: גלעד 050-444-5172 / עמרי 052-2492616 או השאירו פרטים ונחזור בהקדם

      מסגרת – מקום של צילום //  סדנאות צילום | כיתות אמן | גלריה // אתר רכבת העמק, כפר יהושע.